ערן אביבי

ואז הופיעה בלוח המחוונים התראה על ירידת לחץ אוויר בגלגל אחורי שמאלי. הבעיה היא שאני באמצע המדבר והחוג של איתמר מתחיל בעוד שעתיים ולדעת WAZE אני רחוק מהבית כשעתיים וחצי

כתב: ערן אביבי | צילום: ערן אביבי וחברים

אחרי 10 ימים של חופשה משפחתית בחו"ל עם seven seater שנת 2017 אך עם טכנולוגיה של שנות ה-90, היה לי ברור שאני חייב לצאת עם האסטרה לנסיעה מפותלת וארוכה ארוכה. אז פתחתי את היומן כדי לראות מה מתוכנן לסופ"ש. כתוב שבשישי אחה"צ אנחנו נוחתים, שבשבת אני מנחה תחרות אופנועים ביער קולה, ליד העיר אלעד, ושל-H יש יומולדת. או, מעולה, הנה סיבה טובה לקפוץ לעיר הדרומית ביותר שאפשר למצוא על המפה, וככה לפרק שתי ציפורים באסטרה אחת, גם לחגוג עם H יומולדת וגם להרגיע את ה-DUDA לנהיגה תובענית.

וככה אחרי מעט שעות שינה והרבה שעות על המיקרופון אני נכנס חזרה לאסטרה. השעה 15:00 ודוד WAZE מדבר על כ-4 שעות עד אילת. מדהים אותי שעדיין, אחרי כל כך הרבה שנות נסיעה משותפת, האפליקציה הזאת עדיין לא מבינה שמדובר בי. פשוט לא יאמן העניין הזה. בזכות האנרגיה מהאירוע שזה עתה הסתיים, אני מתכנן לעבור את באר שבע ורק אז לעצור למנוחה טובה, אחרי שאסיים את הכבישים המהירים והמשעממים. ככה שיש בעצם סיכוי שזה ייקח ארבע שעות. אולי דוד WAZE קורא מחשבות? שווה בדיקה.

בסופו של דבר חניתי מתחת לבית של H ב-18:30 לאחר שאת הדרך העברתי בנסיעה רציפה. אני צריך להודות לאסטרה שעזרה לי לשמור על אנרגיה גבוהה לאורך כל הדרך, בקטעים המפותלים ובקטעים המשעממים, עם התנהגות כביש טובה ומהנה, נוחות נסיעה מוצלחת, מנוע חזק וגמיש ומערכת סאונד טובה. מה שחסר לי זאת מערכת בקרת שיוט אדפטיבית, כמו שכבר אפשר למצוא אצל כמה מהמתחרות, דבר שאני מניח יטופל במתיחת הפנים הבאה.

למחרת התכוונתי לצאת לדרך בסביבות 10 בבוקר, כדי שיהיה לי זמן לעצור בדרך לצלם את האדומה ועדיין להגיע בזמן לקחת את איתמר לחוג. אז תכננתי. מאחר והגעתי בחושך לא ראיתי שהאסטרה התלכלכה מאוד בדרך דרומה, צריך להודות שגם מרוץ אופנועי השטח שהנחיתי יום קודם תרם את שלו לעניין האבק. אז עיכוב ראשון נרשם בדמות שטיפה יסודית לטובת החזרת הברק לאדום הבוהק שלה. כשהשטיפה הסתיימה נזכרתי שאני באילת, עיר ללא מע"מ, ויצאתי למסע קניות קצרצר.

כשהסתכלתי בפעם הבאה על השעון, גיליתי שהשעה כבר 12:00. מה שאומר שעוד 3 שעות החוג של איתמר מתחיל ואני עדיין לא יצאתי לדרך ולא צילמתי את האסטרה. שלא נדבר על הפקקים שאאלץ לחוות באזור המרכז. מה שנקרא בעברית – אופס. התקפלות מהירה ואני כבר ביציאה מאילת, אוסף שני טרמפיסטים עמוסי תיקים שרוצים להגיע אפילו צפונה יותר מפרדס חנה, היעד שלי. אני מזהיר אותם שמדובר בטרמפ מהיר, מאוד, ואנחנו יוצאים לדרך. ליד המחסום אני עוצר ונותן קליק, כדי להוכיח שאכן הייתי כאן וגם כדאי להצדיק לעצמי את השטיפה.

את הנסיעה על כביש הערבה עד הפנייה שמאלה בצומת קטורה, אני מנצל כדי להכיר את עופרי ואיתמר שיושבים איתי באופל. אחר כך כשהקצב יעלה אני לא אהיה פנוי לטובת זה. אני גם מבקש מהם להזכיר לי לצלם את מד האוץ כשהוא יעמוד בדיוק על 3,000 ק"מ לטובת התיעוד, בכל זאת אני באמצע מבחן דרכים ארוך טווח. כביש הערבה נגמר ואנחנו מתחילים לטפס לכיוון נאות סמדר. האסטרה, בזכות מנוע 1.4 ליטר טורבו עם 150 סוסים ו-25 קג"מ, טורפת את העלייה בקלות, למרות שלושת הנוסעים המגודלים וציודם הרב. בקטעים כאלה גם מורגש המחסור במצב ספורט בתיבת ההילוכים, שבמצב הרגיל שלה מעט איטית. לכן אני עובר למצב ידני ולוקח את העניינים לידיים שלי.

אנחנו כבר מתקרבים לכניסה למכתש רמון כשההתרעה על ירידת אויר בגלגל האחורי שמאלי קופצת מולי בלוח המחוונים. אני עובר בזריזות לתצוגת לחץ האוויר בגלגלים, חיווי מאוד יעיל ובטיחותי, ורואה שאכן חסר אוויר. בלית ברירה אני מחפש מקום בטוח לעצור בו ולהחליף גלגל. עד אותו הרגע אני הייתי מספיק לחוג, למרות ההתעקשות של WAZE שלא אספיק. אמרתי כבר שהיא עדיין לא מבינה שמדובר בי? אבל ברגע שנכנס עניין הפנצ'ר והעובדה שבאסטרה יש גלגל חלופי קטן, היה ברור שגם לאסוף אותו חזרה לא אספיק.

בעזרת שני הטרמפיסטים אני מחליף גלגל בזריזות ויוצא חזרה לדרך כשאני שומר על קצב איטי להחריד של 80 קמ"ש, המגבלה בנסיעה עם גלגל חלופי קטן. לפחות מצפה קרובה יחסית וזה לא ייקח הרבה זמן. תוך כדי נסיעה אני מבקש מהחבר'ה לחפש איפה יש פנצ'ריה במצפה, אך הם לא מוצאים שום מידע בעניין. מוזר. ואכן, כשאנחנו נכנסים לתחנת דלק הראשונה במצפה לברר איפה יש פנצ'ריה, אנחנו מגלים שאין כזאת, ושהפנצ'ריה הקרובה נמצאת בבאר שבע או בדימונה. לא יאומן! זה אומר שאני צריך להמשיך בקצב צב הזה עד באר שבע. יא אלוהים…

בסופו של דבר הגענו לבאר שבע ואחרי תיקון הפנצ'ר הקצב חזר להיות הגיוני, בהתחשב בתנועה הכבדה של שעות אחה"צ. הטרמפיסטים עברו בבאר שבע לרכבת, ואילו אני ניצלתי את הדרך הביתה לסיכום. נתחיל בזה שהבחירה לעשות את המסע הזה עם האסטרה היתה טובה. ממש כיף לנהוג אותה ולשהות בתא הנוסעים שלה, גם כשמדובר בנסיעה ארוכה ומאומצת. יש לגרמניה הזאת יכולות גבוהות מאוד למרות שהיא אינה מכונית ספורט, אלא משפחתית ספורטיבית באופי ובמראה. ובזכות כל התכונות האלה ה-DUDA שלי נרגעה ויכולתי לחזור לשגרת היומיום בנינוחות.
אה, ואם אתם תוהים לגבי החוגים, שירי טיפלה בעניין הזה בשבילי. אני הגעתי בדיוק בזמן לאסוף את אור מהחוג שהסתיים ב-18:30.

לדף הדגם באתר של אופל לחצו כאן.

ערן אביבי

לגעת באדם להתחבר למכונה         |         050-6897643          |          eran@eranavivi.co.il