קיה נירו
קיה נירו הוא קרוסאובר היברידי עם שלל מערכות בטיחות מתקדמות, במחיר קרוב למשפחתיות סטנדרטיות. יצאתי לגמוע מרחקים כדי לתהות על קנקנו של הנירו. היה חסכוני
מאת: ערן אביבי | צילום: שירי אביבי, netcarshow.com
יש מבחנים שאני עושה בגלל שהמכונית מגרה לי את החושים מבחינת יכולת ספורטיבית, כמו האודי RSQ3. יש מבחנים שאני עושה כי המכונית מגרה לי את הדמיון מבחינת היכולת בשטח, כמו המיצובישי טריטון. ויש מבחנים שאני עושה כי המכונית נראית לי הדבר הנכון הבא מבחינה טכנולוגית או בטיחותית, כמו היונדאי איוניק. הנירו של קיה, האח התאום של האיוניק, שייך גם הוא לקטגוריה האחרונה. גם הנירו מציע שלל מערכות בטיחות מתקדמות, הנעה היברידית, אבזור נדיב והכל במחיר קרוב למשפחתיות סטנדרטיות. בניגוד לאיוניק המשפחתית, בקיה בחרו לנירו מראה הקורץ לעולם הקרוסאוברים היותר נחשק. חבל שקיה בחרו שלא להוסיף, אפילו כאופציה, התראה על רכב בשטח מת כמו שיש באיוניק.
כשהגעתי לאסוף את רכב המבחן, בלט באולם התצוגה נירו בצבע אדום בוהק ויפה. אך כשירדתי לחנייה, חיכה לי נירו בצבע לבן משעמם, מיד צרבתי בזכרוני את הנירו האדום, אשר לטעמי הולם אותו יותר. את דרכי צפונה עשיתי בשיא הפקקים, וזאת בדיוק ההזדמנות לתת למערכות – בקרת שיוט אדפטיבית ובקרת שמירה על הנתיב לעבוד. בזכות היעילות שלהן, אני יכולתי להישאר רגוע ונינוח למרות העומס הנוראי בכביש. המערכות החכמות דאגו שהנירו ישמור על מרחק קבוע מהרכב שלפנים ועל הנתיב. מה שזה אומר, שברגע שהרכב שלפנים מאיט, גם הנירו מאיט לפי אותו הקצב ולאותה המהירות, כמעט עד לעצירה מוחלטת, שם העניינים חוזרים לידיים של הנהג. אם הרכב שלפנים מאיץ, הנירו יאיץ עד למהירות המוגדרת בבקרת השיוט. ומי שלא ניסה את זה עד היום, חייב לעצמו נסיעה ברכב בעל בקרה שכזאת.
לשמחתי המערכות תפקדו היטב גם באזור שבו בונים את המחלף החדש שיחבר את כביש החוף עם כביש 531. אבל זה לא אומר שהנהג יכול להתעסק בדברים אחרים. המשכתי להסתכל רחוק קדימה כאשר שתי הידיים נשארו על ההגה והרגליים בקרבת הדוושות. נכון שבפועל הנירו הוא זה ששמר על המהירות ועל המיקום בנתיב, אבל הידיים והרגליים שלי היו שם למקרה שאצטרך לעזור או להגיב למקרה חירום. דרך אגב, הנירו מצפצף אם הידיים לא נמצאות כמה שניות על ההגה. הצלצול הזה דואג להזכיר לנו שאנחנו עדיין הנהגים ושהאחריות היא עלינו. וכאן זה המקום להבהיר שהנירו, האיוניק ודומותיהן אינן מכוניות אוטונומיות, אלא רק מראות לנו את הכיוון אליו עולם הרכב מתקדם. ומאחר ואנחנו הנהגים אשמים ב-90% מכלל תאונות הדרכים, הכיוון הזה בהחלט נכון.
בזכות העובדה שהנסיעה עברה עלי בקלות אפילו שהיו עומסי תנועה קשים, כבר באותו הערב מצאתי את עצמי חוזר לכיוון תל אביב בשמחה. הפעם התנועה כבר הייתה דלילה והנירו ואני יכולנו לשחרר את הרסן ולדהור קצת יותר מהר. גם הפעם נתתי לבקרות החכמות לעבוד. כשהמהירות עלתה, עלה גם עניין הקשור לכלל המכוניות עם בקרת שיוט אדפטיבית בהן נהגתי. וזה שהנהג נדרש ליותר אורך רוח. למה? כי כשהרכב שלפנים מפנה את הדרך ואפשר להאיץ חזרה למהירות המבוקשת, מערכת בקרת השיוט האדפטיבית תאיץ רק ברגע שהרכב שלפנים פינה את הנתיב לחלוטין. זאת לעומת נהג אנושי שלא יחכה עד פנוי מלא של הנתיב, ויתחיל להאיץ ברגע שהוא מזהה את תחילת התנועה של הרכב שלפנים. כשממהרים, זה מעצבן כי אנחנו מצפים שהרכב יאיץ לפי התזמון שלנו, מה שלא קורה בפועל. בעתיד הקרוב, כאשר כל המכוניות יהיו אוטונומיות או עם מערכות חכמות שכאלה, כולם ינהגו כך ואז לא תהיה בעיה, כרגע זה עדיין דורש מאיתנו הסתגלות.
המשך המבחן כלל גם כבישים מאתגרים יותר לנהיגה. גם כאן הנירו לא איכזב עם יכולת טובה כשהכביש מטפס או מתעקל, אך חשוב לציין שהנירו אינו ספורטיבי. דרך אגב, האיוניק בעלת אותה יחידת הנעה ותיבת הילוכים מרגישה דינאמית יותר. זה כנראה גם בגלל מרכז כובד נמוך יותר, כי האיוניק היא משפחתית ואילו הנירו הוא קרוסאובר (רכב פנאי). אך מי שחושב שהוא יוכל לכבוש עם הנירו את מדבר יהודה או את חולות ניצנים, כדאי שידע שלנירו יש הנעה קדמית בלבד ומרווח גחון מצומצם שמתאים לשבילים בלבד. אחת החוזקות של הנירו היא צריכת הדלק. לאחר כ-900 קילומטרים לא קלים בעליל, הנירו שרף ליטר אחד של בנזין לכל 16 קילומטרים וזה נתון מצויין. אני מניח שאם המבחן היה כולל יותר נסיעות עירוניות צריכת הדלק היתה משתפרת עוד יותר, כי מכוניות היברידיות חסכוניות יותר בנסיעה עירונית בזכות היכולת לנוע, לעמוד ברמזור או בפקק בכוח חשמלי בלבד.
לפני שנעבור לסיכום, רק בקשה אחת לי לקיה. מכונית היברידית עם מפתח רגיל, כזה שצריך לסובב כדי להניע זה פחות לוקח. כל פעם שהנעתי התחושה היתה מוזרה, כי אין רעש של סטרטר או פידבק קולי אחר, מעבר לחיווי בלוח השעונים. כפתור הנעה היה פותר את הבעיה בקלות, פשוט לוחצים וזהו. טוף, יאללה לסיכום…
אם עד היום לא דמיינתי את עצמי נוהג באחת ממכוניות קיה ביומיום, הנירו שינה לי את התפיסה. משהו בשילוב של הטכנולוגיה עם המרכב שנמצא על התפר בין קרוסאובר למשפחתית קומפקטית, צריכת דלק מצויינת ויכולת טובה בסך הכל בכביש המפותל, פשוט עשו לי את זה. מה אומר, אני מהרהר ברצינות בעניין של לקנות נירו למשפחה. וברור שאם אלך על זה, אז זה יהיה נירו בצבע אדום נועז כמו באולם התצוגה.
לדף הדגם באתר של קיה לחצו כאן.
ערן אביבי
לגעת באדם להתחבר למכונה | 050-6897643 | eran@eranavivi.co.il
ערן אביבי 