ערן אביבי

כ-400 אנשים נהרגו השנה בכבישים. זה המון אנשים.

לכל אחד מהם יש משפחה, חברים, מכרים ועוד. מעגל שלם של אנשים שפתאום חלק חשוב ואהוב מהפאזל של החיים נעלם להם.

אי אפשר למדוד את כמות הכאב שנגרם כתוצאה מתאונה, ואי אפשר לכמת את העלות הכלכלית שלה.

בכל תאונה שפגשתי כמדריך נהיגה מתקדמת, הגורם העיקרי היה טעות בשיקול הדעת של ה"גורם האנושי". זאת תוצאה של תשתית חינוכית הלוקה בחסר, הגורמת לחוסר הבנת הסיטואציה שנוצרה בשילוב עם אי הידיעה כיצד האוטו מתנהג במצבי חירום.

יש הרבה גורמים המשפיעים על תוצאת התאונה: שמירת המרחק (מרחקי הבלימה האמיתיים), עצירה בצד הכביש (כשיש פנצ'ר למשל), חציה במקום מסוכן, מצב הצמיגים ולחץ האוויר ועוד.

אנחנו הנהגים זה "הגורם האנושי". אנחנו הם אלה שמעורבים בתאונות ואנחנו הם אלה שצריכים להכיר את כל אותם הגורמים, כדי שנוכל להפעיל שיקול דעת נכון בזמן הנהיגה, בעיקר כשמשהו משתבש. האחריות היא שלנו כי זה פוגע בנו וביקרים לנו.

אני לא מוריד מהאחריות של שר התחבורה ואנשי משרדו. האחריות שלהם ברורה והם אלו שאמורים לאפשר לנו לקבל תשתיות ראויות, ברמת החינוך וברמת הדרך.

כשאנחנו נוהגים, אנחנו פוגשים סיטואציות המורכבות מכמה גורמים: מהירות ביחס לתנאי הדרך והדרך עצמה, מזג האוויר, מצב הרכב שלנו ושל אלה שמסביבנו, והכי חשוב – המצב האישי שלנו ביחד עם היכולת שלנו להגיב. כל אלה משפיעים על שיקול הדעת שלנו.

אם הכביש מסומן לא טוב, סלול בצורה רשלנית או כשיש מזג אוויר בעייתי, אז עלינו הנהגים מוטלת האחריות לפעול בהתאם למציאות. להגיב לסיטואציה הקיימת ולא לאידיאל המבוקש.

בימים ש"ספרטה" עוד נסעה (פיג'ו 309 ישנה ואהובה), תמיד שמרתי מרחק גדול מהרגיל ביני ובין המכונית שלפני. לספרטה לא היה ABS ובכלל היא מהדור של פעם. המכוניות המודרניות עוצרות טוב יותר, מגיבות טוב יותר לשינויי כיוון מהירים כמו התחמקות ממכשול, ובכלל, בטוחות הרבה יותר מכל הבחינות.
ידעתי שאני צריך כל הזמן להשאיר לי מרווח פעולה למקרה שמשהו ישתבש. ודברים משתבשים כל הזמן. לדוגמא, בכביש רטוב שמרתי 3 וחצי ואפילו 4 שניות רווח, כי ידעתי שאני לא יכול לעצור כמו המכונית המודרנית שנוסעת לפני, אפילו שאני מדריך נהיגה מתקדמת שמתרגל מצבי חירום על בסיס יומיומי.

את הניסיון והידע שלי ניצלתי לטובת הבנת הסיטואציה והגדלתי את שמירת המרחק. ככה אפשרתי לעצמי מרחב תמרון גדול יותר במקרה ומשהו ישתבש. לקחתי אחריות.

עידו, אח שלי, נהרג כשרכב על אופנוע. עם כל הכאב בעובדה שהוא נהרג ובטח עם הרצון להגיד שהוא לא אשם, כי הוא אח שלי, חוסר הידע ביחד עם חוסר הבנת הסיטואציה שנוצרה, הם אלה שגרמו לו לטעות בשיקול הדעת ומכאן לתאונה הקטלנית.

השבוע התחלנו שנה חדשה, התחלנו לספור מחדש את הספירה נוראית.

כדי שהתוצאה תהיה שונה, בואו נשפר את היכולות שלנו כנהגים, נשאיר לעצמנו יותר מקום להגיב לאותם הדברים שתמיד קורים וניקח אחריות אישית.

ערן אביבי

לגעת באדם להתחבר למכונה         |         050-6897643          |          eran@eranavivi.co.il